יו"ר SOPK, פיטר מיהוק: אסור לנו לחכות לשינוי, עדיף לעורר אותו (קורונה וירוס II)

עברו שישה שבועות ארוכים מאז מאמר הקורונה שלי - גם מחכה וגם מחפש. מחכה למה שיקרה אחר כך כשהכל יסתיים. חיפוש אחר פתרונות מוצלחים אך גם לא מוצלחים למצב בתחום הבריאות והגנה על חיי אדם, אך גם בריאות ועתיד המשק, אשר יצטרך לספק משאבים להבראה של החברה בהווה ולאחר תום המגיפה. . במהלך תקופה זו, המחלה התפשטה למעשה את כל יבשת אירופה, התפשטה באופן דינמי משמעותי לתת היבשת של צפון אמריקה, והגיעה למימד גלובלי באמת עם סיכון גבוה להשפיע על אפריקה ומדינות אחרות בדרום מזרח אסיה. זו גם צורה של גלובליזציה, אבל אנחנו לא יכולים להגן על עצמנו באופן גלובלי. במהלך תקופה זו, התגלתה האמת הקשה שקבוצות טרנס-לאומיות, בין אם בעלות אופי אינטגרטיבי, פוליטי או כלכלי, לא היו מסוגלות להתמודד ביעילות עם מצבי משבר בנוסף לאתגרים עלובים. פתאום אנחנו מרגישים שיש יותר מדי כאלה, אבל הפתרונות האמיתיים נשארים אצל הפרט, המשפחה, החברה והמדינה.

מהנימוק הפשוט הזה, אך מבוסס באופן פרגמטי על המציאות של היום, עולה מסקנה חשובה אחת, והיא הצורך בשינוי. לבסוף, כל האירועים ההיסטוריים הדומים עוררו שינוי לאחר מכן. השינוי הזה היה ברמת הפרטים ותמיד בא לידי ביטוי בשינוי מנטליות, שגם היום מתבטא בעיקר בפחד ממשהו שמבחינת היום אין מנוס ממנו. שינוי בהתנהגות אינדיבידואלית כמו גם קולקטיבית חייב להביא לנטישת אורח חיים שאינו חושב על העתיד. אנו משלמים מס עצום על העלאת צריכה חסרת גבולות לאלוהות שאנו מוכנים לא רק לסגוד לה אלא גם להיכנע. בדרך חיינו אנו מונעים מצאצאינו את עתידם. אסור לנו לצפות שהשינוי יגיע מעצמו, מה שיקרה בכל מקרה. עלינו לא רק להתכונן לשינוי, אלא אפילו יותר מכך, החכמים ביותר יביאו אותו. עם זאת, השינוי שנוצר הוא בעיקר תגובה לאותות בלתי הפיכים של חיים חברתיים ופוליטיים, כמו גם שינוי בפרדיגמה של תהליכים כלכליים.

אבל עלינו להתחיל בשינוי בעצמנו, על ידי הערכה מחדש של סדרי העדיפויות האישיים שלנו, מערכת היחסים שלנו עם הסביבה והמשפחה שלנו, הסביבה או המדינה שלנו. המדינה, בצדק - אנחנו תופסים את המדינה, כשטוב לנו, לשלילה ולא לחיוב. רבים זועקים שהמדינה צריכה להיות מינימליסטית, במיוחד מבחינת פיתוח כלכלי ותהליכים חברתיים. עם זאת, אנו מגלים לפתע את המדינה כמושיעה היחידה במקרה של הפרת תנאי תקן, ואת המצב הזה מייצגת גם המגיפה הנוכחית. אנו דורשים מיד מהמדינה לקחת על עצמה את אחריותה עבור כולנו, לא משנה היכן היא מוצאת את המשאבים. כמשהו דמיוני, המדינה יכולה להיכנס לחובות, בסופו של דבר לפשוט רגל מבלי להטריד אף אחד. עם זאת, המדינה היא בכלל לא משהו דמיוני. פעם, המלך הצרפתי המפורסם לואי ה-14 אמר את המשפט המכונף "המדינה היא אני". בתקופת ההשכלה הפכה אמירה זו לצורה אזרחית, כאשר כל אזרח, כולל "אזרח המלך" הוא מדינה. כשכולם, אני, אתה וכל השאר מבינים ש"המדינה זה אני", הם עוברים שינוי גדול בחשיבה שלהם, כי משהו שהיה דמיוני עד כה הוא מאוד אישי ומשפיע על כל אחד מאיתנו. כי אז אני חייב את זה לא למדינה, אלא לעצמי, אני שודד את עצמי ומרמה את עצמי. אז אני גם תופס את חירויות האזרח לא כמשהו שמשרת אותי רק בלי קשר לאחרים, אלא ככלי של אחריות שלי ושל יצירתיות והתנהגות טובה יותר של החברה. לכן, הבה נאמץ בחיינו את התזה "אני המדינה" וליישם אותה גם בזמנים טובים וגם בזמנים רעים. אם נצליח בכך, נעשה שינוי עצום שתשפיע לא רק על עצמנו, אלא גם בהקשר החברתי, הפוליטי והכלכלי הרחב יותר.

עזרה לעסקים במצב יותר מקשה זה הוא גם נושא פופולרי בימינו. אנחנו מפתחים מחדש תהליך מוגדר בצורה גרועה. מדובר בסיוע לחברה כולה, לא לחברות בודדות, כי, וכולנו חייבים להיות מודעים לכך, פעילות כלכלית בכלכלת שוק, המיוצגת בעיקר על ידי המגזר הפרטי, היא המקור היחיד למשאבים חומריים ופיננסיים עבור כולם. תחומי חיים אחרים. ללא משאבים אלה, לא יהיה מימון לבריאות, חינוך, רווחה חברתית, תרבות, מדע ומחקר, או מדיניות חוץ. התמיכה של היום בפעילות כלכלית מממנת לא רק את ההישרדות הנוכחית, אלא גם את החיים המכובדים של החברה כולה בעתיד. זהו תחום נוסף של שינוי בלתי נמנע בחשיבה שלנו. יחד עם זאת, על המגזר הפרטי בכללותו לגלות אחריות חברתית גדולה יותר בזמנים רעים, אך במיוחד בזמנים טובים.

השינוי שמביאה המגפה הנוכחית בהחלט יבוא לידי ביטוי בשינוי המבנה הכלכלי. במצבים כאלה, חברות ועסקאות רבות נעלמות. אייקונים עסקיים רבים מאבדים את תהילתם הן ברמה הלאומית והן בעולם, ומוחלפים בשחקנים חדשים, בפרויקטים מוצלחים חדשים שמשנים את המבנה הכלכלי של המדינה או הכלכלה העולמית. זה חל במלואו גם על סלובקיה. אפילו הפנים הנוכחיות של הכלכלה שלנו אינם מסוגלים להגיב לאתגרים המדעיים והתעשייתיים של העולם. גם לא יכולה להיות לנו שאיפה לשמור על המבנה הנוכחי של המשק בעתיד. אז ההפעלה מחדש שלנו לאחר הנגיף חייבת להיות גם התחלה לשינוי מבנה הכלכלה עם שאיפה מוגדרת בבירור לפתח את התחרותיות שלנו, בין אם בתוך האיחוד האירופי או ביחסים גלובליים. אם לא נעשה את השינוי הזה עכשיו, זה יהיה מאוחר מדי. בנוסף, יש לנו הזדמנות מצוינת להגדיר את הכיוון שלנו ואת חיינו העתידיים, מתוך הבנה ש"המדינה היא אני."

רק המגיפה והמגיפה העולמית הקשורה, שנמשכה יותר ממאתיים שנה, ניתנות להשוואה למגיפה הנוכחית. השינוי העיקרי היה המעבר מימי הביניים לרנסנס ולאחר מכן לתקופת ההשכלה. משמעות הדבר הייתה לידה מחדש ענקית של יחידים, קהילות ומדינות. המשמעות של זה עבור כולנו היא ה-COVID-19 הנוכחי. למרבה המזל, לא ניתן בשום אופן להשוות את התקופה הקודמת לימי הביניים. יש לנו תקופה מוכרת בדרך כלל של צמיחה וגם שיפור ברמת החיים. אולם במקביל, יש לנו תקופה של גלובליזציה ללא חוקים, תקופה של קיטוב חברתי למעמד צר מאוד של עשירי העל והאחרים, תקופה של חיסול הדרגתי של מעמדות הביניים. זו הייתה גם תקופה של השפלה של יחסים בין אישיים או קטגוריות ערכיות. גידול העושר האישי של מספר פרטים עולה בהרבה על המשאבים הזמינים של מספר מדינות, והריכוז הגדול של ההון מחסל את המערכת שיצרה אותו. כלכלת השוק השתנתה בהדרגה לכלכלה של מונופולים השולטים בתחומי מפתח של פעילות כלכלית בעולם.

אלו הם התחומים שצריך לשנות. אם נוכל לעצב אותו בצורה כזו, לגלולת הקורונה החמה תהיה גם הצד החיובי שלה. אם לא, נתקרב עוד יותר לקריסה החברתית והכלכלית הנדרשת. תמיד הערצתי את הרנסנס, כי הוא הביא להתפתחות אדירה של ערכים רוחניים, מדעיים ואמנותיים ובכך הכין את ההתחלה להבנה חדשה של העולם. אני מאמין שעדיין יש לנו רנסנס שכזה היום, אנחנו רק צריכים לתפוס את זה נכון ולהבין ש"המדינה היא אני".

פיטר מיהוק
הנשיא SOPK

---